שורש 'פקד' מופיע בפ' במדבר עשרות פעמים, ואכן הוא מונח מצוי במיוחד במקרא בכלל. אולם, מילה זו סובלת הוראות רבות, וגם בפרשתינו היא מופיעה עם משמעויות שונות. נתמקד במאמר זה בהבחנת מגוון ההוראות, ובנסיון למצוא את חוט המאחה אותן ביחד.
במדבר ב:לב - אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם.
נגזרי שרש 'פקד' מופיעים בפרשה זו לא פחות מחמישים וחמש פעמים[1], יותר הופעות מאשר בכל פרשה אחרת בתורה.
שרש 'פקד' הוא בין הקשים בלשון הקודש בגין הוראותיו הרבות, והן: 1.זכירה. 2. תשלום גמול של פורענות. 3. מצווה / ציווי. 4. העדר וחסרון. 5. מיתה. 6. ביקור. 7.מינוי תפקיד (כולל לשונות "פקיד", "פקדון"). 8. ספירה.
ונסביר אותן אחת אחת:
1. זכירה - כך פירשו התרגומים והמפרשים במקומות רבים, למשל: בראשית כא:א- וה' פָּקַד אֶת שָׂרָהכַּאֲשֶׁר אָמָר; ת"א - וה' דכיר ית שרהכמא דאמר.
שמות ג:טז - פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶםוְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם; ת"א - מדכר דכירנא יתכוןוית דאתעביד לכון. ירמיה ג:טז - וְלֹא יִזְכְּרוּ בוֹ וְלֹא יִפקדו; רש"י - יפקדו - כמו יזכרו.
2. תשלום גמול של פורענות - אף הוראה זו מופיעה רבות: ויקרא כו:טז - וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה.
ש"א טו:ב - פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק; רד"ק - פקדתי - לפקוד ולגמול על עמלק את אשר עשה לישראל. הושע ב:טו - וּפָקַדְתִּי עָלֶיהָ אֶת יְמֵי הַבְּעָלִים; רש"י - ופקדתי עליה - שכר פורענות[2].
רמב"ן פירש שלשון "פקידה" מורה על נקמה ועונש כשהיא מלוּוָה במלה "על": שמות כ:ה - אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים; רמב"ן - ולשון פקידה עם מלת "על" לא תבא על זכירה, אבל היא הנקמה, וכן: וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם (שמ' לב:לד), וכן: יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן וְהָרַג אֶת הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם (ישעיהו כז:א)... כלם הנקמה והעונש.
3. מצווה / ציווי - כגון: תהלים יט:ט - פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים. שם קיט:נו - פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.[3]
רד"ק שם קיט:א - פִּקּוּדִים הם הַמִּצְוֹת אשר השכל מורה עליהם, שהם כפקדון וכדבר גנוז בלב האדם.
עזרא א:ב - וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם; מצ"צ - פקד – צוה, כמו: פקודי ה' (תהלים יט:ט).
4. העדר וחסרון - כדוגמת: במדבר לא:מט- וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ; רש"י- ולא נפקד - ולא נחסר... וכן: כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ (ש"אכ:יח), יחסר מקוםמושבך, אישהרגיל לישב שם. וכן: וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד (שם כ:כז), נחסר מקומו, ואיןאיש יושב שם. ישעיהו לח:י - פֻּקַּדְתִּי יֶתֶר שְׁנוֹתָי; רש"י - פקדתי יתר שנותי - כמו: לא נפקד ממנו איש (במדבר לא), נחסרתי שאר שנותי[4].
5. מיתה - כדוגמת: ירמיהו לב:ה - וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ; רש"י - עד פקדי אותו - פקודת כל האדם היא המיתה.
שם מו:כא - יוֹם אֵידָם בָּא עֲלֵיהֶם עֵת פְּקֻדָּתָם; מצ"ד - כי יום אידם - ר"ל על כי בא עליהם יום אידם עת מותם שהוא פקודת כל חי. במדבר טז:כט - וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם; פסיקתא זוטרתא במדבר דף קטו: - אם כמות כל האדם ימותון אלה. זו מיתה משונה. ופקודת כל האדם יפקד עליהם. זו מיתה חטופה.
6. ביקור- כך משמע מחז"ל שציטטו מפרשי המקרא: במדבר טז:כט - אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ה' שְׁלָחָנִי; כלי יקר - אם כמות כל האדם ימותון אלה וגו'. במסכת נדרים (לט:) אמר ריש לקיש רמז לביקור חולים מן התורה שנאמר אם כמות כל אדם וגו' שהם חולים ומוטלים על עריסותיהם ובני אדם מבקרים אותם, לא ה' שלחני. ופירש רש"י שסמך על סוף המקרא שאמר ופקודת כל האדם יפקד עליהם[5]; רבינו בחיי - כך אמר משה: אם ימותו על מטותיהם כדרך שכל בני אדם מתים, והרופאים מבקרין אותן ככל החולים[6].
7. מינוי תפקיד (כולל לשונות "פקיד", "פקדון") - גם משמעות זו מופיעה בפרשתינו: במדבר א:נ -הַפְקֵד אֶתהַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּןהָעֵדֻת; רש"י - ואתה הפקד אתהלוים - כתרגומו מני, לשון מנוי שררה עלדבר שהוא ממונהעליו, כמו: וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְפְּקִידִים (אסתר ב:ג).
תהלים קט:ו - הַפְקֵד עָלָיו רָשָׁע; מצ"צ - הפקד - ענין מנוי גזברות.
שם קט:ח - יִהְיוּ יָמָיו מְעַטִּים פְּקֻדָּתוֹ יִקַּח אַחֵר; רש"י - פקודתו - גדולתו פרבושטיא"ה [שררה] בלעז, כמו: ויפקד המלך פקידים (אסתר ב:ג).
דה"ב כג:יד - שָׂרֵי הַמֵּאוֹת פְּקוּדֵי הַחַיִל; מצ"ד - פקודי החיל - הממונים על החיל.
8. ספירה - כך המשמעות העיקרית בפרשתינו, כגון: במדבר ב:לב - אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם; ת"א - אלין מניני בני ישראל לבית אבהתהון; תמ"י - אִלֵין סְכוּם מִנְיָנֵי בְּנֵי יִשְׁרָאֵל לְבֵית אֲבָהַתְהוֹן.
מה משותף לשמונת המשמעויות הללו? מלבי"ם הציע שהוראת היסוד של שרש 'פקד' היא: זכירה למען פעולה כלשהי - לטוב או לרע: שמות ג:טז - פָּקֹד פָּקַדְתִּי אֶתְכֶם וְאֶת הֶעָשׂוּי לָכֶם בְּמִצְרָיִם; מלבי"ם - שיש הבדל בין זכירה ובין פקידה שהפקידה היא לעשות לו איזה גמול טוב או רע[7], ופקדתי אתכם לגאולה ופקדתי את העשוי לכם במצרים להעניש המצריים[8].
ונראה לסכם את הצעתו במלה אחת: "השגחה", היינו האחריות לזכור, לשמור ולדאוג לצרכי הנפקד, וכן לצדק. הצדק הוא ביטוי של השגחה ביחס לאדם או אומה, תשלום גמול בהתאם למעשיו הטובים או הרעים.
ואכן, מצינו הופעות 'פקד' רבות המורות על ענין ההשגחה[9] לפי המפרשים:
יהושע ח:י - וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם; רד"ק - ויפקד - השגיח בהם ונתן עינו עליהם.
שופטים כא:ט - וַיִּתְפָּקֵד הָעָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ; מצ"ד - ויתפקד העם - חזרו להשגיח בדבר, ולחפש אחר מי מהם ולא מצאו. ש"א יד:יז - פִּקְדוּ נָא וּרְאוּ מִי הָלַךְ מֵעִמָּנוּ וַיִּפְקְדוּ וְהִנֵּה אֵין יוֹנָתָן; מצ"ד - פקדו - ראו בהשגחה.
שם יז:יח - וְאֶת אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם; מצ"ד - תפקוד לשלום - תשגיח לדעת שלומם.
ירמיה טו:טו - ה' זָכְרֵנִי וּפָקְדֵנִי; מצ"ד - זכרני ופקדני - זכור בי והשגיח עלי, ועשה לי נקמה מרודפי.
שם לב:ה - וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ; מצ"צ - פקדי - ענין זכרון והשגחה.
1. זכירה - רמב"ן ואברבנאל פירשו גם את הוראת זכירה של 'פקד' מענין השגחה:
בראשית כא:א - וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה; רמב"ן - ואין "פקידה" אלא לשון זכירה והשגחה על הנפקד, כגון פקוד יפקוד אלהים אתכם (בר' נ כה), פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם (שמ' ג:טז), ויפקוד שמשון את אשתו בגדי עזים (שופ' טו:א); אברבנאל - ולשון פקידה הוא באמת ביקור והשגחה[10], כמו: פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים.
2. תשלום גמול של פורענות - ובעל התולדות יצחק (מרן ר' יוסף קארו) קישר לענין השגחה אף את הוראת בהלה ופורענות של 'פקד': תולדות יצחק ויקרא כו:יד-טז - וְהִפְקַדְתִּי עֲלֵיכֶם בֶּהָלָה - והפקדתי עליכם בהלה, שאמר והפקדתי שפירושו זכירה והשגחה. וי"ל, כי השגחתו ית' מתבטאת בדרכי הצדק והמשפט[11].
3. מצווה / ציווי - רש"ר הירש פירש שה"פקודים" הם המצוות הקשורותלאחריותינו להשגיח על אלו ש"הופקדו" אצלינו, כגון אדם ובהמה התלויים בנו: רש"ר הירש תהלים יט:ט - פקודי ה' - המצוות שתפקידם לשמירה ולדאגה לדברים שהופקדו אצלנו ואנחנו אחראים עבורם, אם בעל חי, אם פועל, גר, יתום ואלמנה, כבוד אב ואם וכו'.
גם בעל החמדת הלבבות[12] פי' פקודי ה' כלשון השגחה – היינו שהמצוות משגיחות על האדם: חמדת הלבבות (דף נז) - פקודי ה' ישרים... שפוקד את האדם ומשגיח עליו בהשגחה פרטית (מלשון וה' פקד את שרה). ישרים הם - והכל לטובת האדם.
פירש ראב"ע את לשון "פקודים" מלשון "פקדון": תהלים יט:ט - פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב; אב"ע -פקודי - מגזרת פקדון[13], והמההנמצאות בכח הנשמהבכל אדם בהיותו בר מצוה, וה' הפקידםבלב[14].
4. העדר וחסרון - בעל המשך חכמה פירש גם את משמעות העדר / חסרון של שרש 'פקד' מענין השגחה: משך חכמה במדבר לא:מט - ולא נפקד ממנו איש... כי נתנו את הנלחמים תחת ידיהם שישגיחו עליהם. וזה... "ולא נפקד ממנו איש", שלא נפקד מקומו ולא יצא מרשותנו איש אשר לא ידענו הליכותיו במלחמה[15].
5. מיתה - מצודת ציון פירש 'פקד' במשמעות מוות כ"השגחת הבאת המיתה"[16]: ירמיהו לב:ה - וּבָבֶל יוֹלִךְ אֶת צִדְקִיָּהוּ וְשָׁם יִהְיֶה עַד פָּקְדִי אֹתוֹ; מצ"צ - פקדי - ענין זכרון והשגחה ויאמרו כן על השגחת הבאת המיתה.
6. ביקור - אברבנאל סיכם את הוראת היסוד[17] של 'פקד' כביקור והשגחה: בראשית כא:א - וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה; אברבנאל - וה' פקד את שרה... אברהם בעבור שהתפלל על אבימלך פקד ה' את שרה אשתו. ולשון פקידה הוא באמת ביקור והשגחה כמו פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים (שמות ג:טז).
7. מינוי תפקיד - ה"פקיד" הוא הממונה להשגיח על ענין מסויים: ירמיהו כט:כו - ה' נְתָנְךָ... לִהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית ה'; מצ"ד - להיות פקידים - להשגיח להיות ממונים בבית ה'. שמות כ:ה - פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי; הכוה"ק - פקד עון. עיקר לשון פקידה שענינו זכירה הוא שימת השגחה על דבר להשקיף על ענינו... כפקיד ממונה על איש להשגיח ולשום עינו עליו... וכן... ויפקידהו על ביתו (בר' לט:ד) - עשאו למשגיח על ענינים הנצרכים בביתו.
רמב"ן פירש גם את לשון "פקדון" מענין השגחה: במדבר א:ג - תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם; רמב"ן - תפקדו אותם - ענין "פקידה" זכרון והשגחה על דבר, כלשון וה' פקד את שרה כאשר אמר (בר' כא:א), והוא פתרונו בכל מקום, לא ימלט מהן איש על דעתי, וגם "פקדון" מפני ששמירתו והשגחתו עליו. וכאשר צוה למנות את ישראל יאמר "תפקדו אותם", לרמוז שלא יספרם רק שיתנו כופר נפשם מחצית השקל ובהם ישגיח וידע מספר העם.
8. ספירה - ומכאן הסביר רבנו בחיי גם את הוראת ספירה של שרש 'פקד' המופיעה פעמים כה רבות בפרשתינו:
במדבר א:ג - מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן; רבינו בחיי - תפקדו אותם. לא אמר "תספרו אותם" כי לא היו ישראל נמנין לגלגלותם, אבל הזכיר לשון פקידה שהוא ענין השגחה, כלומר שישגיחו עליהם לידע כמה הם, וההשגחה הזו על ידי חצאי השקלים.
כלומר, "פקידה" במובן ספירה מלמדת שתכליתה היא לזכור ולשמור ולהשגיח בנפקדים[18], בדומה למלה "שאו" המופיעה בתחילת פרשתינו, המרמזת על ספירה של חיבה, מעין דברי רש"י: במדבר א:ב - שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; רש"י (א:א) - מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה. כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן, לידע מִנְיָן הנותרים. כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאן.
וכשם שה' פוקד אותנו - זוכר, שומר ומשגיח עלינו לטובה, מתוך חיבה איתנה, כך עלינו לנהוג כלפי פקודיו המופקדות אצלינו: לזוכרן, לשומרן, ולהשגיח בהן לבל יִכּרתו מִמוּדָעוּתינו לעולם. גם בעת שאיננו עסוקים באחת מהן בפועל[19], המצוות מעסיקות את האדם כמוצא שלל רב. לעולם אין דעתו של אדם מופנית מזכירתן ושמירתן, כלשון ברכות התורה הנאמרות יום יום: לעסוק בדברי תורה - כלומר, לא לימוד ועשיית מצווה מסויימת בלבד, אלא כל מעשינו כולם נכללים בגדר עסק התורה, שהיא היא חיינו ושעשוענו.
נישא תפילה שנזכה לעסוק ולהשגיח לחכמת תורת ה', לזכור את דבריה וללכת בדרך הישרה לכל אורך חיינו, וכדברי דוד המלך ע"ה:
תה' קיט:קכח - עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי.
[1] מתוך מאה ארבעים ואחת הופעות בכל התורה, היינו ששלושים ותשע אחוז מהן מופיעות בפרשתינו. [2]כמו כן: עַתָּה יִזְכֹּר עֲוֹנָם וְיִפְקֹד חַטֹּאותָם (ירמיה יד:י, הושע ח:יג). [3] ומלבי"ם הציע טעם לכינויהין של מצוות מסויימות בשם "פקודים": מלבי"ם תהלים קיט:ד - אתה צוית, הפקודים הם המצות "שבהם מופקדים"... עדות על מעשה ה' והשגחתו. [4]וכך פירש מצודת דוד גם את הפסוק הבא: תה' פט:לג - וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם; מצ"ד - ופקדתי - אז אחסר מהם המלוכה בעבור פורעניות גמול פשעם. [5]נדרים לט: - אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת... שהן חולים ומוטלים בעריסתן ובני אדם מבקרים אותן; רש"י - ופקודת כל אדם - שבני אדם מבקרין אותן. [6]והשוה במדבר רבה יח:יב; תנחומא, קרח (בובר, הוספות). [7]וכן מורה המלה "גמול" בעצמה על מעשה או תגובה לטובה או לרעה, כדברי רד"ק (ערך 'גמל'): שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ (תה' קלז:ח) - התחלת הטובה או הרעה. ויש להשבת הטובה או הרעה: יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקִי (תה' יח:כא). [8]וכן כתב במקום אחר: תה' קו:ד - זָכְרֵנִי ה' בִּרְצוֹן עַמֶּךָ פָּקְדֵנִי בִּישׁוּעָתֶךָ; מלבי"ם - ויש הבדל בין זכירה ובין פקידה, שהזכירה היא רק שזוכר את הדבר, והפקידה היא בשיתעורר לעשות לו איזה גמול טוב או רע. [9] "השגחה" מתורגמת "אודיק", היינו התבוננות דקה: ישע' יד:טז - רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ; ת"י - חָזָךְ עֲלָךְ יְדוּקוּן; רד"ק - רואיך - וההשגחה היא דקות הראות. תה' לג:יד - מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ1 אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ; תרגום - ממדור בית מותביה אודיק לות כל יתבי ארעא. וראה רש"י ב"מ סז., ד"ה ואודיק. איוב כב:ב - הַלְאֵל יִסְכָּן גָּבֶר כִּי יִסְכֹּן עָלֵימוֹ מַשְׂכִּיל; תרגום - אפשר דלאלהא יאלף גבר וכד ילך אפשר דעליהון משגח. ~~~תת הערה - 1והשגחתו ממכון שבתו היא היא צדק ומשפט, שנאמר: צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאוֹ (תה' צז:ב). [10] וראה רשר"ה (דב' ד:ט) שהשווה שרש 'שגח' לשרשים קרובים, והציע עפ"ז קשר מעניין בין 'שגח' ל'שכח'. [11] כפי שפי' בעל המצודות דוד: יר' ה:יב - כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לֹא הוּא וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה; מצ"ד - ולא תבוא עלינו רעה - כי הואיל ואין משגיח אין שכר ועונש. יחז' לה:יא - כְּאַפְּךָ וּכְקִנְאָתְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָה מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם וְנוֹדַעְתִּי בָם כַּאֲשֶׁר אֶשְׁפְּטֶךָ; מצ"ד - ונודעתי בם - אהיה נודע וניכר בין בני ישראל למשגיח כאשר אשפטך מה שעשית לו. [12] ר' משה וואלנער, אב"ד אשקלון, ומלפנים בבודאפשט. [13] מלה המופיעה פעמים רבות בתורה, כגון בראשית מא:לו. [14] משפט זה יש להבין ע"פ פי' ראב"ע במ"א (בר' ב:ז, ישע' לה:י), ש"כח הנשמה" יושב ב"מוח הראש"1, היינו החכמה, שמושבה במוח (שמ' כג:כה), או בלב (פי' הארוך לשמות כה:מ). ולעיל (תה' ח:ג) פי' "מִפִּי עוֹלְלִים... יִסַּדְתָּ עֹז" - שמעת שיחל הנער לדבר מסוגל כח הנשמה לספוג חכמה, ובכך הולך ומתחזק כח הנשמה יום יום. עפ"ז י"ל את דברי ראב"ע כאן, שעת שמגיע נער למצוות, מפקיד ה' במוחו ובלבו את חכמת המצוות, משמחות הלב. [15] וכך הוא לענין העדר כל בן אדם שיקר לנו וכו', שהעדר האדם ממקומו הרגיל עשוי להעסיק את מקורביו הדואגים לו ו/או אחראים עליו - כי לא ימצאו מנוח עד שיִמָצֵא שלם בגופו ובנפשו. [16] מצודת ציון נקט בביטוי הזה פעמים רבות, וכן כתב אביו בענין פיקוד לרעה: מצ"ד ירמיהו מח:מד - שנת פקודתם - השגחת הבאת הרעה הראויה להם. [17] על כל פנים אצל הדוגמאות שהביא, היינו פקידת שרה ופקידת ב"י במצרים. [18]במלים אחרות, תשומת לבו של המפקיד לעולם איננה מתנתקת מהמופקד. מעַניֵין שבחילוף מיקום אותיותיו של 'פקד', מוצאים את השרש 'קפד', המציין הפוכו של קשר, היינו כריתה1, כדוגמת: ישע' לח:יב- קִפַּדְתִּי כָאֹרֵג חַיַּי; רש"י: קפדתי - הכרתי מהרחיי כאורג הממהרלארוג. ~~~תת הערה: 1כעין פלס-סלף, לחץ-חלץ, שתל-תלש. [19] חוץ מהמצוות התמידיות כגון להאמין בייחוד ה' (ראה חובות הלבבות, הקדמה).