top of page
  • yehoshua steinberg

תזריע: מה לצרעת וחגבים? ~ יהושע שטיינברג  

עודכן: 18 בנוב׳ 2022



שרש גבחמופיע בכל המקרא רק אצלינו בפרשתתזריע.המלה מופיעה מספר פעמים כאן בענין צרעתהאדם, ופעם אחת בענין צרעת הבגד.אמר הכתוב בענין הראשון:ויקראיג:ממא וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּאוְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא. ובענין צרעת הבגד נאמר:ויקרא יג:מז וְהַבֶּגֶד כִּייִהְיֶה בוֹ נֶגַעצָרָעַתשםנה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ.

לכאורה,סביר היה להניח כי למרות ההקשרים השונים (אדם, בגד),למלה גבחבעצמה יש הוראת יסוד אחת. אולם,אונקלוס תרגם את המלים בצורות שונות: “גבחבענין הראש,תרגם במלה גליש“,ואילו את גבחתושל הבגד, תרגם במלה חדתותיה” (בהיותו חדש):ויקרא יג:מא וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא;תא ואם מקביל אפוהי יתר שער רישיה גליש הוא דכי הוא1.ויקרא יג:נהפְּחֶתֶת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ;תא תברא היא בשחיקותיה או בחדתותיה.

בענין צרעת אדם, מדגיש רשי שמריטת הראש הנקראת גבחתהיא ממוקמת בשיפוע קדקדו בצד הקדמי של הראש, היינו כלפי פניו:רשי ויקרא יג:מא ואם מפאת פניו משפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת, ואף הצדעין שמכאן ומכאן בכלל.אולם, ביחס לבגד, לא מוזכר פניהבגד או אחוריו“, רק שקרחתמציינת בגד ישן,וגבחתוהיינו בגד חדש. מסביר רשי את ההבדל במשמעויות קרחתוגבחתבהקשר אדם לבין ענינו אצל בגד:רשי פסוק נה בקרחתו או בגבחתוולענין פירושו ותרגומו זהו משמעו קרחת לשון ישנים,וגבחת לשון חדשים,כאלו נכתב באחריתו או בקדמותו,שהקרחת לשון אחוריים והגבחת לשון פנים,כמו שכתוב:ואם מפאת פניו וגו‘(פסוק מא),והקרחת כל ששופע ויורד מן הקדקד ולאחריו.כלומר,התורה נקטה במלים גבחתוקרחתבענין בגד בדרך השאלה מהוראותיהן העיקריות שאצל אדם.בעוד שאצל אדם עיקר המשמעות היא החלק הקדמי והאחורי של הקדקוד,ההיקש לכך אצל בגד הוא ברובד הזמן: “קדמיהוא חדש (גבחת),ואחוריהוא ישן (קרחת).ומוסיף רשי שהתורה נקטה במונחים אלו לגבי בגד בשביל לדרוש הלכה בגזירה שוה:רשי שם קרחתו שחקים ישנים.ומפני המדרש שהוצרך לגזרה שוה מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה,נאמרה קרחת וגבחת באדם,ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים, מה להלן פרח בכולו טהור,אף כאן פרח בכולו טהור,לכך אחז הכתוב לשון קרחת וגבחת.

חוץ מאשר בויקרא פרק יג, מצינוגבחת רק בתלמוד,אצל חגבים2:חולין סה: ציפורתכרמים, איןלי אלא הבאואין לוגבחת; רשיפירשגבחת שםבהתאםלהוראתהאצל אדם,היינו ממורט:רשי שאיןלו גבחת שאין ראשומרוט3. מנגד זה, הערוךפירשגבחת שָםכלשוןגובה“, מעיןדבשתהגמל: ערוך(ערךגבח“–גבחת“) –פיגבחת:גבהות, ישבשידרה שלוכעין הגמל4.ויש שקישרוגם ביןגבחתהבגדלגובה,משוםשהשערותבבגד חדשעומדותבגובהן(ומשוםקירבת השרשיםגבחוגבהבחילוף חוה‘): אוצרטוב (מכי תוסריד),דף 16 –בקרחתוהיינו בגדישן קרחבנפול שערו.ובגבחתוהיינוגבהותו, שחוהמתחלפין,והוא בעתשמגביהשער ואזהוא חדשעדיין5.

יש להביןמכל מקוםאתהמחלוקתבפירושגבחתהחגב ביןרשי(ממורט)והערוך(גיבנת). הרישרש גבחמוזכרבמקרא רקבפרשתתזריעכאמור, אצלצרעת האדםוצרעתהבגד, ואכמתקבל על הדעת ששימושםזל במלהבתלמוד יתבסס עלהמשמעותשם. ועוד ישלהניח,שהתמקדו זלבמשמעותהאצל אדם,שהרי נקטההתורהבלשון זואצל בגד רקלצורךהדרשה,כדברי רשי הנזכרים לעיל,ומשמעותהשם לכועמושאלתמאדם. ברם,אצל אדםראינו גםמשמעות מריטה וגםמשמעות פנים / אחור;אכ מדועאצל גבחתהחגבהדגיש רשיאת עניןהמריטהוהשמיט פנים/אחור,וכמו כן, מההטעםשהערוךנקט בחדופסח עלאידך?

ונראה שרמזלנו רשי אתפתרוןשיטתו בספרשירהשירים:שהש ד:א שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶרהָעִזִּיםשֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַרגִּלְעָד; רשי שגלשו שנקרחו.גבחמתורגםגלוש,כשהבהמותיורדות מןההר נמצאההר נקרחוממורטמהם. רשינקט כאןבשלשהשרשיםבפתרוןגלש‘, היינו: ‘קרח‘, ‘גבחומרט‘,כאילולהחדירשעיקרהמשמעותהוא העדרהשיער (אוהעזיםבמקרה שם)ממקומו,ולא אתצורתההסרה אומקומו ממנוהוא הוסר,וכל זהבהסתמך עלתרגומה שלגבח במלהגלוש“.

נראה לומרשמחלוקתרשי והערוךמבוססת עלפירושים שונים למדרשלפסוק הזהבשהש:שהש רבהד:ג שַׂעְרֵךְכְּעֵדֶר הָעִזִּיםשֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַרגִּלְעָדורלוי אמרשגלשו מהר גלעד, הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גלעד לאומוהעולם,איזה זה, זה ים סוף. ורבייהושעדסכנין בשםרבי לוי אמר,טוראדאתנהרתוןמן גווה[ההר שיצאתם,נמשכתם ממנו, נמשל לאשה: הדאאתתא כדשערה סגיןהיא עבדהלה גלשיןגלשין [עץיוסף: האשההזאתכששיערשלהמרובים,היא עבדאליה גלשיןגלשיןפיקרחים].נראה לומר שדרשה זו היא מקורושל רשישגלישההיינו מריטה.

ברם, הערוךפירשהמדרשבצורהאחרת: ערוך(ערך גלש‘ –תד) – גלשיןגלשין פי‘,אשהכששערשלה גדולהוא עשתהלה קיצותתלתלים, כיגלש בלשון ערבי גדיליםותלתלים.הריהתלתליםוהגדיליםנעשים עיקיבוץהשערות,ולא עיתגלחתןוהסרתן. ויש לדייק מכאן שלפי הערוךאין פירושושל גלושמריטה, אלאקרוב יותר לקיבוץואיסוף, כעיןאיסוףאבניםבעשיית גלוערימה.ובדומה לכך מצינו בתרגוםלשהש,שפירששהפסוקהוא משללבניו שליעקב6שלקטואבנים ועשוגל בגלעד,כמובא בערוך: ערוך(ערךגבשוש‘ –תד) – תל קטן של עפרשֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַרגִּלְעָד (שהשד:א) תרגם:כבנוי דיעקבדלקטו אבניןועבדוגבשושיתאסאגלשושיתאבטוראדגלעד...ונראה שמכאן פירש הערוך את המלה גלשוכלשון גל /ערימה,ומכאן פירש גם את גבחתהחגב כלשון גבהות כעין הגמל“,שהרי תרגומה של גבחהואגלוש“,ופירושגלשוהוא עשיית גל /תל / ערימה.

עוד יש להציע שנחלקו רשי והערוך בפתרון הרישא של המדרש,הנל: ורלוי אמרשגלשו מהר גלעד, הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גלעד לאומוהעולם,איזה זה, זה ים סוף. אם נבוא לפרש את המדרש בענין עשיית גל במובן תל, מה ענינו לים סוף? לכן נראה שיפרש רשי את דברי רלוי מלשון גילוי7, היינו מריטת פני ים סוף8 בפני בי, והיא עדות לכוחו יתלעד.מנגד, הערוך יענה, שגם הוראת תל /ערימהשייכת בים סוף,שנאמר:שמות טו:חוּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים. הרי שגלי הים עמדו בערימה,כגל העשוי מאבנים.

יש בכך בשרש גלשתי הוראותבבחינתדברוהיפוכו“: 1‘גלבמובןערימה, תלקטן9. 2. ‘גלמענין גילוי10.שתי הוראותאלו דומות לשתיהמשמעויותהמנוגדותהידועות שלשרש סקל‘,המורה עלרגימה(המקרבת אבנים ליעד כלשהו)מחד11, ועלסילוקאבניםמאידך12.כמו בכלדוגמא שלמלה אחת בעלת הוראות הפוכות,ישנו עכפמכנההמשתף אתההוראות,כדלדהן.בנוגעלהוראותגל‘, ישלהתבונןלמשלבגלילת אבןמעל פי באר אצל יעקב13.במעשההזה, יעקבגילה אתהבורהחסום עיגלילת האבןשכיסתהאותו. אמנםעי סילוקהאבן משם,ברור שלאנעלמהאותה האבןמקיומהמכל וכל,אלא היא רקהועברהממקום אחדלמקוםאחר. אכ,תוך כדיהעברת האבן וגילויושל המקוםהראשון,האבןבהכרחעוברתלמקוםהאחרומכסהאותו, הגםשאינהמסתירה שם אלא עפראבעלמא בלבד. כך גםאצל סקילה,הריהמיידיםאבניםבהכרחמסלקיםאותןממקום אומשליכיםאותן למקוםב‘, ובכך תוךכדי מעשהאחד,בוזמניתנלוות שתיתוצאותהפוכות.

וכך ישלהסביר גםאת שתיההוראותשל פועלגלישה“:במשל של ריהושע בשםרלוי, תוךכדי עשייתקרחה עיתספורת האשה,בעכמתהווהערימת שיערבמקוםאחר, אבלבדכ איןלמסתפר כלחפץבשיער14. ככעיקר תוצאת קריעת ים סוף היתה במריטת היםממימיו;תופעת הצטברות המים לערימות מסביב היתה תוצאה משנית,ועיקר העדות לדורותהתבטאה בגילוי קרקעית הים15. כך נראה להסביר את שיטת רשי ביחס לגלישהבשהש ומדרשיו.

ומכאן ישלהבין אתהדגשתרשי אתענין המריטהגם אצלגבחתהחגבים,בניגודלשיטותהמדגישותאת הגובהוהגבנוניתשלה. הריאם עיקרהוראתגלישהבמקרא(שהש) היאמריטה,וגלוש היאתרגומה שלגבח אצלהמצורע,ממילאכשהשאילוחזל אתלשון גבחתלחגב, עיקרענינו יהיה גכ מריטתראשו, בליקשרלגבנוניתבגופו שלהחגב,שאינו חלקעיקריבסימן16 זה17.


1וכן תרגם גם בפסוקים הבאים:ויקרא יג:מבבַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ;תאבקרחותיה או בגלישותיה מכתש חיור סמוק סגירות סגיא היא בקרחותיה או בגלישותיה.פסוקמגלְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ;תאחיור סמוק בקרחותיה או בגלישותיה.


2הגמרא מציינת את סימן הגבחת,אבל סימן זה מובאת רק לצורך הבחנה בין מין למין,ולא שהיא מהווה סימן טהרה לעצמה,שהרי יש כשרים עם גבחת וכשרים בלי גבחת,כך פרשי:חולין סה:– ואין לי אלא הבא ואין לו גבחתאתה דן בנין אב משלשתן:לא ראי ארבה כראי חרגול;רשיהרי אתה דן כולא ראי כו‘ – שיש בזה מה שאין בזה ועל כרחך אין סימני הטהרה תלוי בזנב ובגבחת לא ביש לו ולא באין לו שהרי יש כאן אין לו וכשר,ויש לו וכשר.


3וכשיטתו:רבינוגרשוםחוליןסה:– מאיגבחתשממורטבפניו.מאירי(שם):כלשישלוגבחתרלשראשןמרוט.


4וכן:רבינו גרשום חולין סה:– [“כתוב בגליון“]פירוש גבחת גבהות בשדרה שלו כעין גמל.האשכול(סימני בהמה,סכג):וחגביםבין יש לו גבחת כעין גמל ובין אין לו.


5ולכך הסכימו גם פרשנים אחרים:תויט נגעיא:יאוגבחתו אלו חדשים. שהמוכין עדיין גבוהים עליהם ויהיבגבחתו כאילו כתיב בגבהתו.קרבן אהרן (תזריעפנגעה:טו):בגבחתו כאילו כתיב בגבהתו בה‘,ירצה בגובהתו, שעדיין המוכין הגבוהיםבחדשים.מזרחי ויקיג:נהובגבחתומשמעחדש,שהמוכין גבוהיןכאלו אמר:בגבהתו,דחוהמתחלפין,זהו מה שפקצת מפר‘;ועמלבים(תזריע סקמה),מעשה רקח לרמבםטומאת צרעת יב:ט.


6כךפרשי:ברלא:מומזוַיֹּאמֶריַעֲקֹבלְאֶחָיולִקְטוּאֲבָנִיםוַיַּעֲשׂוּגָלוְיַעֲקֹבקָרָאלוֹגַּלְעֵד.רשי:אחיוהםבניו.


7כדוגמת:גַּלעֵינַיוְאַבִּיטָה(תהקיט:יח).


8הדומה להר של מים.


9כדוגמת:לִקְטוּ אֲבָנִים וַיִּקְחוּ אֲבָנִים וַיַּעֲשׂוּ גָל(ברלא:מו).


10כדוגמת:גַּלעֵינַיוְאַבִּיטָה(תהקיט:יח).


11כגון:וּסְקַלְתּוֹבָאֲבָנִיםוָמֵת(דביג:יא).


12למשל:סֹלּוּסֹלּוּהַמְסִלָּהסַקְּלוּמֵאֶבֶן(ישעסב:י).


13כמו:וַיָּגֶלאֶתהָאֶבֶןמֵעַלפִּיהַבְּאֵר(ברכט:י).


14ומישעיקרחפצודווקאבשיערהמתגלחיתדמהלכאורהלחופרבורואינוצריךאלאלעפרהשהיאמלאכהשאינהצריכהלגופהובכךפטורמדאורייתאבשבת.


15שאילו היה מתייבש לגמרי,או שהיו המים ניטלים השמימה,לכאורה לא היתה בכך הפחתת הנס בכלל.


16שהגבחת היא סימן חמישי (בנוסף לדהנמנים במשנה (חולין ג:ו):חברותא חולין סה:– חגב הבא לפנינו ויש לו גבחת,שאינו דומה לארבה אלא בארבעת הסימנין המוזכרין במשנה,ואילו בסימן החמישי הוא שונה ממנו.


17אמנם,שמא תטען השיטה הנגדית שהתעלמותו של רשי ממשמעות הגובה שבגבחתהכריחה אותו להסביר שלשון זו המופיעה אצל בגד אינה אלא בהשאלה,ולצורך הגש.אולם לפי זה, “גבחתמרמזת לגובה גם אצל בגד,היינו שהשערות עומדות בהיות הבגד חדש.ברם,יש להשיב לפי רשי שהסבר זה מתייחס רק לשרש גבח‘,אבל לא לקרח‘,כך שבכל אופן אין מנוס מלפרש שלשונות אלו נוקטו אצל בגד רק לצורך הדרשה.


image_print

Share this:


  1. WhatsApp

  2. More

  3. Telegram


  1. Email

  2. Print

  3. Share on Tumblr

צפייה 10 תגובות
bottom of page