top of page
  • yehoshua steinberg

שמיני: בין תם לטמטום ~ יהושע שטיינברג

עודכן: 18 בנוב׳ 2022





ויקרא יא:מג–אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם.

[אונקלוס תרגם את שתי המלים “תטמאו“ו“ונטמתם“בצורה זהה (למרות חוסר הא‘ במלה השניה)]: ת“א– לָא תְשַׁקְצוּן יַת נַפְשָׁתֵכוֹן בְּכָל רִחֲשָׁא דִרְחֵישׁ וְלָא תִסְתַּאֲבוּן בְּהוֹן דִילְמָא תִּסְתַּאֲבוּן פּוֹן בְּהוֹן. [וכן משמע מרש“י,שפירש ששתיהן מורות על טומאה]:רש“י –וְנִטְמֵתֶם בָּם –אם אתם מטמאין בהם בארץ אף אני מטמא אתכם בעולם הבא ובישיבת מעלה.

[אולם, ראב“ע הביא דעה שמלת “ונטמתם“נגזרת משרש אחר (וכן דעת רד“ק [ערך‘טמה‘],ורשר“ה כאן)]:אב“ע – חסר אל“ף, כמו:מרשית השנה (דב‘ יא:יב).וי“א שהם שני שרשים, והעד:נטמינו בעיניכם (איוב יח:ג), וטעמו כאדם שאין לו דעת. [והגמרא אכן דורשת את המלה מלשון טמטום ואטימות]:יומא לט. – תנא דבי ר‘ ישמעאל עבירה מטמטמת לבו של אדם,שנאמר ונטמתם בם,אל תקרי ונטמתם אלא ונטמטם; רש“י– מטמטמת –אוטמת וסותמת מכל חכמה; תורה תמימה (ויקרא יא:מג, הערה קצו) – פשוט דמדייק מדלא כתיב ונטמאתם באל“ף כפי השורש טמא,ודריש מלשון טמטום1.

[רד“ק מסביר שהוראת היסוד של שרש ‘טמה‘היא סתימה]:רד“ק (ערך‘טמה‘) – נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם (איוב יח:ג), וְנִטְמֵתֶם בָּם (ויקרא יא:מג), ענין סתימת הלב.[ומוסיף שמשרש זה נגזרות כמה מלים בלשון חז“ל]: ובדברי רבותינו ז“ל…מטמטם את הלב (פסחים מב.). וקראו גם כן טומטום (חגיגה ב.), למי שהוא סתום,שלא נראה לו זכרות. וכן… על ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יורדים לטמיון (סוכה כט:), כלומר למקום שהיו סתומין מהם שלא ישובו להם עוד.[ומוסיף רד“ק בספר ישעיה שמצינו גם ‘טמא‘ עם א‘במשמעותסגירה]:ישעיהו ו:ה –וָאֹמַר אוֹי לִי כִי נִדְמֵיתִי כִּי אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם אָנֹכִי; רד“ק –ואדוני אבי זכרונו לברכה2פירוש נדמתי נשתתקתי,ופירוש טמא שפתים הראשון סגור שפתים.

[לפי דעה זו של רד“ק, מצינו עד כאן ארבע מלים בעלות אותיות ‘טם‘הקשורות לענין סגירה וסתימה]:


טמה–[כנ“ל].


טמא–[כנ“ל].


טמטום(לשון חז“ל) – [ורשב“ם מרמז לקשר בין “טומטום“ל“אטום“]:בבא בתרא קמ:– מתני‘.הניח בנים ובנות וטומטום;רשב“ם–וטומטום–אטום אינו ניכר בו לא זכרות ולא נקבות.


טמיון(לשון חז“ל) – [עניןסתימהלפי רד“ק כנ“ל3].

[ולע“ד נראה להוסיף לרשימה זו מספר רב של מלים בעלות אותיות ‘טם‘]:

5. אטם, 6. טמן, 7. שטם, 8. סטם, 9. חטם, 10. חרטם , 11. טמר, 12. טמע.[ובנוסף למלים המכילות אותיות ‘טם‘, גם מלים בעלות אותיות ‘תם‘ מורות אף הן על ענינים דומים]: 13. חתם, 14. סתם, 15. תם, 16. כתם, 17. עתם, 18. מתום, 19. תמים, 20. תיומת, 21. יתם, 22. רתם.


אטם–[מפרשי ספר איוב קישרו בין שרש ‘טמה‘ללשון“אטום“]:איוב יח:ג–נִטְמִינוּ בְּעֵינֵיכֶם;מצ“צ–נטמינו–מלשון אטימות,וכן:ונטמתם בם (ויקרא יא).


טמן–[שרש זה מופיע פעמים רבות במשמעות קבורה וכיסוי,כמו]:בר‘לה:ד–כָּל אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב תַּחַת הָאֵלָה.[אולם המלה מורה גם על הסתר,אטימה וסתימה,והיא תרגומה של המלה “סתימה“]:בראשית כו:טו–וְכָל הַבְּאֵרֹת…סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר;ת“א–וְכָל בֵּירִין…טַמּוֹנוּן פְּלִשְׁתָּאֵי וּמְלוֹנוּן עַפְרָא4.


שטם–[משוה רשר“ה את לשון ‘שטם‘ל‘סתם‘]:בראשית כז:מא–וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב;רשר“ה–וישטם עשו את יעקב – ‘שטם‘קרוב ל‘שׂתם‘ (“גם כי אזעק ואשוע שָׂתַם תפלתי“5[איכה ג:ח])ו‘סתם‘6. [הוראת‘שטם‘]:שנאה כבושה;כעין זה ‘נטר‘,שהוראתו הכללית:לשמור,להסתיר,והוראתו המיוחדת:לשמור ולהסתיר איבה7.


סטם(לשון חז“ל/ארמית) – [“סיטומתא“היינו חותמת8,כגון]:בבא מציעא עד.– אמר רב פפי משמיה דרבא:האי סיטומתא קניא;רש“י–סיטומתא–חותם שרושמין החנונים על החביות של יין.[וכן תרגם יונתן (מיוחס) “חותמך“במלה“סיטומתך“]:בראשית לח:יח–חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ;ת“י–סִיטוּמְתָּךְ וְחוּטְיָיךְ וְחוּטְרָךְ.


חטם–[מלה זו מופיעה רק פעם אחת במקרא]:ישעיהו מח:ט–אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ.[המלה נדרשת כאילו כתוב “אחתם“]:במדבר רבה ה:ו–וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ (ישעיהו מח:ט)כדי שלא יתחלל שמו של הקב“ה בהם יביא להם קץ הגאולה החתום…ד“א וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ…כדי שיתהלל שמו בהם הקב“ה חותמה לטובה;מת“כ–דרש אחטם כמו אחתם…מלשון חותם,שיעשה אותם חותם על לבו וזרועו.[ומעין כך פירש אלשיך את המלה מלשון עיכוב וסגירהגם על פי פשט]:אלשיך ישעיהו מח:ט–אחטם לך,שאעכב בידה9בשבילך שלא יצא חרי האף ממנה;[גם רש“י פירש מעין כן,וקישר את המלה ללשון “חוטם” (אף)בלשון חז“ל]:רש“י–ותהלתי אחטם לך –וזאת היא תהלתי אשר אחטם לך,ל‘חוטם:אסתום חוטמי מִצֵאת עשן נחירַי.


חרטם–[המשנה מתארת את חלוקת נתחי התמיד לכהנים שזכו להעלותם לכבש המזבח]:תמיד לא.-לא:– נמצאו כולן עומדים בשורה והאברים בידם…הראש בימינו,וחוטמו כלפי זרועו,קרניו בין אצבעותיו;[גרס הערוך כאן “חרטומו“במקום“חוטמו“,וכן גירסת ראב“ד בפירושו למשנה,והוסיף]:וחרטומו כלפי זרועו,פי הבהמה נקרא חרטום.

[בעל מאמר בקובץ “שערי תורה“הציע קשר גם בין “חרטומי מצרים“ל“חוטם“,על פי אגדתא בענין מכשף מסויים]:סנהדרין סז: – אמר רב אשי:חזינא ליה לאבוה דקרנא דנפיץ ושדי כריכי דשיראי מנחיריה.ויאמרו החרטמים אל פרעה;רש“י –אבוה דקרנא –מכשף היה.מנפץ –חוטמו בכח מוקיי“ר בלעז [לקנח האף]. ושדי כריכי דשיראי מנחיריו –משליך חתיכות של מעילים;שערי תורה י:א(הוספה),וורשא,תרע“ד – על יסוד הש“ס הנ“ל נולדה אצלי השערה שלכן נקראו חלק אחד ממכשפי פרעה חרטומים בשביל שהראו מופתים וכשופים ע“י עטוש חוטמם בכח. והנה חרטום הוא כמו חוטם…בש“ס מוזכר חרטום להוראת חוטם…הבעלי חיים10.


טמר(לשון חז“ל/ארמית) – [סגירה,הסתרה,כגון]:ישעיהו מ:כז–נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵה‘;ת“י–מְטַמְרָא אוֹרְחִי מִן קֳדָם ה‘;גיטין לג:– חמשה סבי הוינן קמיה דר‘יאשיה דמן אושא,אתא ההוא גברא קמיה ואשקליה גיטא על כורחיה,אמר לן:זילו אטמורו וכתבו לה;רש“י–זילו איטמורו –לאחר שכפאוהו עד שיאמר רוצה אני הסתירו עצמכם כדי שלא יבטל אתכם מן העדות.


טמע(לשון חז“ל/ארמית) – [שקיעה,סגירה,הסתרה.במקרא“בא השמש“תרגם יב“ע“טמע שמשא” – הרי‘טמע‘מצייןשקיעה/ירידה]:בר‘כח:יא–וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ;תמ“י:וצלי באתר בית מקדשא ובת תמן ארום טמע שמשא.[תרגומה של “מטמונים“היא“טומעיא” – מכאן ש‘טמע‘מורה על דבר מוסתר]:איוב ג:כא–הַמְחַכִּים לַמָּוֶת וְאֵינֶנּוּ וַיַּחְפְּרֻהוּ מִמַּטְמוֹנִים;תרגום:וחפסין ליה מן טומעיא.[ומכאן לשון חז“ל]:קידוש‘כ:– כי היכי דלא ליטמע בין העובדי כוכבים;[כלומר,שלא ישתקע ויסגר בתוך העכו“ם].


חתם– [סגירה וסתימה11,כגון]:ישעיה כט:יא–וַתְּהִי לָכֶם חָזוּת הַכֹּל כְּדִבְרֵי הַסֵּפֶר הֶחָתוּם;מצ“צ–החתום–ענין סתימה וסגירה כמו חתום תורה (ישעיהו ח:טז).איוב מא:ז–גַּאֲוָה אֲפִיקֵי מָגִנִּים סָגוּר חוֹתָם צָר;מצ“צ–חותם–ענין סתימה כמו כי חתום הוא (ישעיה כט).


סתם– [אטימה,סתימה. “סתימה“מתורגמת במלה “טמון“12,כגון]:בראשית כו:טו–וְכָל הַבְּאֵרֹת…סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר;ת“א–וְכָל בֵּירִין…טַמּוֹנוּן פְּלִשְׁתָּאֵי.


תם– [שאלת ה“תם“בהגדה“מה זאת“מפורשת בתורה]:שמות יג:יד–וְהָיָה כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת;[רש“י תיאר את שאלת התם כ“שואל דרך סתומה“13]:רש“י–מה זאת –זה תינוק טפש שאינו יודע להעמיק שאלתו וסותם ושואל מה זאת…דברה תורה כנגד ארבעה בנים,רשע ושאינו יודע לשאול והשואל דרך סתומה14והשואל דרך חכמה15.


כתם– [כסוי לסתימת הכדבלשון חז“ל,כגון]:שבת קה:– רבי אבא תבר נכתמא;רש“י–נכתמא–כיסוי הכד.[וחז“ל דרשו את לשון “מכתם“כמלה כפולה,מן“מך“ו“תם“,כלומר שדָוִד המלך היה עניו (מך)ושלם(תם)]:סוטה י: –לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים לְדָוִד מִכְתָּם (תהלים נו:א)…לדוד מכתם –שיצא ממנה דוד,שהיה מך ותם לכל16.


עתם– [מלבי“ם פירש את המלה מלשון אטימה וסתימה]:ישעיהו ט:יח–בְּעֶבְרַת ה‘צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ;מלבי“ם–נעתם.מענין אטם וסתימה,והמפרשים פירשו מענין חשך בערבי.[ובעל האבני שיש קישר ‘חתם‘, ‘סתם‘ו‘עתם‘,שמשותף לכולם ענין סגירה וסתימה]:אבני שיש (ערך‘חתה‘ – ת“ד):‘חתם‘מורה…על פעולת הסגירה ויכול להיות שגם ‘סתם‘, ‘עתם‘,הם ממקור זה,ויהי‘פירוש:נעתם ארץ (ישע‘ט:יח)נסתמה17.


מתום– [רד“ק פירשה מלשון שלימות]:תהלים לח:ד–אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי;רד“ק–מתום,שלמות ובריאות.רוצה לומר:כי בשרו נגוע כולו.


תמים– [המלה תמיד מתורגמת מלשון שלימות]:בראשית ו:ט–נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו;ת“י–נֹחַ הֲוָה גְבַר זַכַּאי שְׁלִים בְּעוֹבְדִין טָבִין הֲוָה בְּדָרוֹהִי.ויקרא ד:כח–שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה.ת“א–צְפִירַת עִזֵי שלמא.ויקרא כג:טו–שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה;ת“א–שְׁבַע שְׁבוּעִן שַׁלְמִן יֶהֶוְיַן.


תיומת(לשון חז“ל)– [רבינו בחיי פירש “איש תם“על פי קירבת “תם“ל“תיומת“]:בראשית כה:כז–וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים;רבינו בחיי–מלת“תם“…רומזת…שהוא המכריע,מלשון תיומת שהוא אמצעית בין העלין לימין ולשמאל.[אולם,רבים הציעו שלשון תיומת בעצמה נגזרת מן “תם” / “תמים” (שלם,סגור),כגון]:זרע קודש (ר‘נפתלי הורוויץ,דף עד🙂 – ולכן נחלקה התיומת פסול שתיומת לשון:תמים תהיה עם ה‘אלקיך.


יתם– [בעל הפחד יצחק ואחרים פירשוה מלשון תמימות(כמו“תם“הנ“ל)]:פחד יצחק (ר‘יצחק לאמפרונטי,ונציה,תק“י.אות“ית“,דף לט –ת“ד18)– יתום מלשון תמימים ותמימות,האומר מה זאת ולא ידע במילי דאבוה19.תהלים קמו:ט–יָתוֹם וְאַלְמָנָה יְעוֹדֵד;מקדש מעט (שם) – ומלת יתום נגזרת מן:תָּם אָנִי לֹא אֵדַע נַפְשִׁי (איוב ט:כא),כי הנער שמת אביו המלמד להועיל,הוא תם,ואינו יודע בין ימינו לשמאלו לעשות צרכו20.


רתם– [שרש‘רתם‘מורה על קשירה,ענין קרוב לסגירה21]:מיכה א:יג–רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶש;רש“י–רתום המרכבה לרכש –אסרו המרכבה לרכש;מצ“צ–רתום–הוא ענין אסור וקשירה והוא לשון ערבי.[יש גם מין אילן המכונה “רותם“,ופירשו המפרשים שגחליו מחזיקים את חומם זמן רב]:מ“א יט:ד–וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אֶחָד;מצ“צ–רתם–שם אילן22שגחליו תמיד חמים מאוד,וכן:גחלי רתמים (תה‘קכ:ד).[מלבי“ם קישר בין שם הפועל בספר מיכה הנ“ל לבין עץ הרותם,משום שחפו וסגרו את המרכבה בעצי הרותם]:מלבי“ם מיכה א:יג–רתום המרכבה –שתחפה את המרכבה…בעצי רותם.

[צִיַּנּוּ בהתחלת המאמר שאונקלוס תרגם את שתי המלים בפרשתינו, “תטמאו“ו“ונטמתם“,במלה זהה:תִסְתַּאֲבוּן,ששרשה הארמי הוא ‘סאב‘. בעוד שהמלה הארמית הזאת כמעט תמיד מציינת טומאה ולכלוך, מצינו אותה גם כתרגומה של המלה “וינכרו“]:ירמיהו יט:ד –יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבֻנִי וַיְנַכְּרוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה;ת“י – חֲלַף דִשְׁבָקוּ פּוּלְחָנִי וְסָאִיבוּ יַת אַתְרָא הָדֵין.[מצ“צ פירשה מלשון נכר וזרות.ובמקומות אחרים פירשו המפרשים את המלה מלשון הסגרה ביד אויב, אוגירוש]:עובדיה א:יב –וְאַל תֵּרֶא בְיוֹם אָחִיךָ בְּיוֹם נָכְרוֹ; רש“י –ביום נכרו –ביום הסגירו ביד אויב; מצ“ד– בעת שנתנכר מארצו ונתגרש ממנו. [בדומה לכך, המלה“נדה“מתורגמת בנביאים במלה “מסאבא“]:יחזקאל יח:ו –וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב; ת“י –וּלְוַת אִתָּא מְסָאֲבָא לָא עָל.[אולם, המלה“נדה” משמשת גם כלשון ריחוק וגלות,כגון]: איכה א:ח – חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם עַל כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; רש“י –לנידה – לגולה לשון נע ונד אישמוב“ר בלע“ז.[המשותף להוראות סגירה /סתימה מחד,והרחקה / זרות(ואכן, גם להוראת טומאה /לכלוך) מאידך הוא שתוצאת כולן היא אחת:אי–נגישות והחרמת הדבר, לפחות באופן זמני.ונראה שזאת היא הוראת היסוד של כלל המלים בעלות אותיות ‘טם‘המקראיות].

[לעומת זאת,נראה שהוראת היסוד של מלים בעלות אותיות ‘תם‘היא שלימות,המתבטאת בכמה וכמה מלים מקבוצה זו, כנ“ל.הוראת סגירה /סתימה היא תוצאת שלימות החפץ או הענין,ומכאן נובעות משמעויות חיוביות ופחות חיוביות23].

[הגם כי בוודאי יש צד שלילי לטומאה,חז“ל מצאו נחמה אף בעצם הטומאה בעצמה]:תענית כ.– הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם (איכה א:יז),אמר רב יהודה אמר רב:לברכה.כנדה,מה נדה יש לה היתר –אף ירושלים יש לה תקנה.[שנזכה להנחם בתיקונה ותיכונה במהרה בימינו.א–ל,בנה ביתך בקרוב!].


11[וראה מנחת שי בפ‘שמיני שהביא מכמה מקומות בזהר ש“ונטמתם“מציינת סוג אחר של טומאה (סתומה)].


22[ובערך‘טמה‘הביאו בשם י“מ]:ויש מפרשים…אִישׁ טְמֵא שְׂפָתַיִם (ישע‘ו:ה)…סתום שפתים,שלא אוכל לדבר.


33[ורש“י קישרה ללשון כלייה]:סוכה כט:– אמר רב:בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון:על כובשי שכר שכיר;רש“י–לטמיון–שנטממין וכלים מאליהם.[וי“ל שמשותף לכלייה ולסגירהענין אי–נגישות,שהרי שתיהן יצאו מהשג ידו של בעליהן,וראה עוד בענין זה בשילהי המאמר].


44[וביסודה אותיות ‘טם‘לדעת יריעות שלמה]:י“ש ב:נז.(ת“ד)–שרשו של ‘טמן‘הוא‘טם‘,מלשון אטימה וסתימה…משוקע בדוחק בין שאר דברים,והוא אטום מלהתגלות.


55רש“יאיכה ג:ח–שתם תפלתי –סתם חלונות הרקיע בפניה.


66בחילוף אותיות דטלנ“ת,וזסשר“ץ.


77[ובספר נחלת אברהם (תולדות דף שעט,אות ד)הסביר טעם לסגירת והסתרת איבה]:וישטם עשו…והא דאמר לשון שטימה ולא אמר לשון שנאה,י“ל כעין שפירשו בענין מעשה קין והבל:וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן (בר‘ד:ח),דהנה מי שרוצה להרע לחבירו לא יראה לחבירו שהוא שונא אותו,שהרי ישמור את עצמו ממנו ולא יוכל לו,אלא יארוב במסתרים לחטוף עני במשכו ברשתו.וכן עשה קין ויאמר קין אל הבל אחיו,מאי אחיו הוא לשון אחוה וריעות,ומתוך כך לא שמר הבל את עצמו ממנו.ויהי בהיותם בשדה וכו‘וכמו כן ה“נ עשה עשו,שלא הראה שנאתו ליעקב אלא וישטם לשון סתימה,שרק בסתר היה עשו שונא ליעקב,ומתוך כן ויאמר עשו בלבו דייקא.


88[שהוראת היסוד שלה היא סתימה וסגירה–ראה להלן במלה “חתם“].


99[היינו ביד השכינה,שתגלה לבבל עם הגולים.וה‘יעכב בעדה מלהוציא את חרון אפה לפועל].


1010[ובעל היריעות שלמה פירש “חרטום“כמלה מורכבת מן ‘חר‘ו‘טם‘ – נחירים אטומים]:י“ש א:כז.– ונקרא מין מכשף ‘חרטם‘ (דנ‘ב:י)–מלה מורכבת מן ‘חר‘ומן‘טם‘ –כלומר,שאוטם נחיריו,ולוחש לחשיו באטימת החוטם.


1111[ראה גם לעיל,במלה“סטם“].


1212[ראה לעיל,במלה“טמן“].


1313[ושמא מכאן נגזרת גם לשון “תמיהה“,כדוגמאות שהביא רד“ק(ערך‘תמה‘)]:תמה–רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ (תה‘מח:ו),אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ יִתְמָהוּ (ישע‘יג:ח),אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ (קהלת ה:ז),וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים (בר‘מג:לג),וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ (איוב כו:יא).והשם אַכֶּה כָל סוּס בַּתִּמָּהוֹן (זכ‘יב:ד),וּבְתִמְהוֹן לֵבָב (דב‘כח:כח).והתפעל וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ(חב‘א:ה).


14[ור‘יעקב עמדין נקט בביטוי אחר]:איוב ט:כא–תָּם אָנִי לֹא אֵדַע;מגדל עז ד‘סז–בלתי חריף לעמוד על האמת.


15[ורמז אחר יש להביא מפרש“י בספר איוב)]:איוב ט:כ–פִּי יַרְשִׁיעֵנִי תָּם אָנִי;רש“י–פי ירשיעני,כי יסתמו דברי מיראה.[שמא מרמז רש“י שהביטוי “תם אני“מסביר את כוונת “אצדיק פי“,כלומר סתמתי את פי כמו תם זה ששאלותיו ודבריו סתומים (ויש להעיר פעמים רבות מפרש רש“י את ראש הפסוק על פי סופו.השוה בד“מ רש“י לדב‘ט:ד,שפירש את תחילת הפסוק “אל תאמר בלבבך“על פי המשך הפסוק “בצדקתי“)].


1616[במובןשלם(סגור).ורש“י הציע קשר בין “מכתם“ל“כתם” (במובן זהב [שה“ש ה:יא,איכה ד:א]),היינו שהמכתם הוא כתר הוא מִכְסֶה וּמַחֲסֶה לראש]:תה‘טז:א–מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ;רש“י–מכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והי‘לו כעטרה.[וה“כתם“השגור בפי חז“ל(בעיקר בהל‘נדה)מקורה בפסוק]:יר‘ב:כב–נִכְתָּם עֲוֹנֵךְלפני.[לשון רשימה סופית,דבר חתום וסגור,וכבר השוו חז“ל“נכתם“ל“נחתם“]:ר“ה יח.– מניין לגז“ד של צבור שאינו נחתם…והכתיב נכתם עונך לפני!


1717[והשוה ס‘הזכרון לר‘יוסף קמחי (דף71),שהביא‘חתם‘ו‘עתם‘כדוגמת חילוף אותיות אחע“ה במובן דומה].


1818[מובא בספר מבשר טוב (ר‘מאיר אייזקסון,או“ח,דף ע“ח)].


1919[השוה סנהד‘לא. “דינוקא במילי דאבוה לא ידע“,וראה תוס‘ד“ה חייביה ר‘נחמן דהיינו יתומים].


2020[אחרים פירשוה בצורה שונה קצת,היינו כלשון תם כחו.ראה:גבעת פנחס (ר‘פנחס דמביצר,דף מא:),אמרי דוד (פ‘שמות,דף רנה),אפיקי יהודה.וחשק שלמה פירש שמי שמת אביו,אבד את המורה העיקרי בדרכי העולם,ונשאר“תם“: “משולל ידיעות מהנהגת העולם“].


21[שהרי מצינו לשון “חתום“במקרא המורה על קשירה,כפירושם ז“ל לדברי הנביא]:יר‘לב:מד–שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם.בבא בתרא קס:– וחתום–זה מקושר;רשב“ם–וחתום–משמע צרור וחתום ומקושר.


2222[ומכאן לפי ת“י נגזר שם “רתמה” (א‘ממ“ב התחנות במדבר)]:במ‘לג:יח–וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה;ת“י(מיוחס לו) – וּשְׁרוֹ בְּרִיתְמָא אֲתַר דִמְרַבֵּי אִילָנֵי רְתָמֵי.[ובהיותו עץ מדברי,יש להבין את פרש“י בענין טיבם]:רש“י סוכה לה.– עץ שפל כמין רותם,שאינו גבוה מן הארץ.


23[וראה את סיכומו של רש“ר הירש (בראשית יז:א)בענין ההוראות השונות].


image_print

Share this:





צפייה 10 תגובות
bottom of page